המלצות לתחזוקה נכונה של בריכה פרטית
המלצות לתחזוקה נכונה של בריכה פרטית
בריכת שחיה פרטית אינה סתם מאגר מים שאפשר לשחות בו, בריכת שחיה פרטית חייבת תחזוקה נכונה ותקינה שתאפשר שמירה על איכות גבוהה של המים, ותמנע התפתחות של תהליכים מזיקים שונים שעלולים לפגוע באיכות המים ובתקינות מבנה הבריכה.
כדי לנהל תחזוקה נכונה של הבריכה יש להקפיד על מספר כללים שהם:
· יש להקפיד על קריאה של הוראות השימוש ו/או הוראות ההתקנה של היצרן.
· תמיד יש להוסיף כימיקלים למים להוסיף מים לכימיקלים.
· בכל פעם יש להוסיף כימיקל אחד למי הבריכה ולא לערבב כמה כימיקלים ביחד.
· כאשר יש להוסיף כימיקל כלשהו לבריכה יש לבצע זאת דרך הסקימר או מיכל האיזון שיאפשרו פיזור אופטימאלי של הכימיקל במי הבריכה.
· הריכוז של כימיקל במים נמדד במג"ל מיליגרמים לליטר.
· יש שלוש קבוצות של כימיקלים שיש להשתמש בהם לשם תחזוקה אופטימאלית של הבריכה
הקבוצות הללו הן: חומרים מאזנים, חומרי חיטוי וחמצון ואלגצידים.
חומרים מאזנים: חומרים מאזנים הם כימיקלים שתפקידם להתאים את 3 התכונות של המים ולאפשר תפקוד נאות ויעיל של כימיקלים אחרים הנמצאים במים.
רמת ה-PH במים - רמת הph של המים בודקת מהי רמת החומציות ומהי רמת הבסיסיות של המים, כאשר רמת ה-PH אינה תקינה היא עלולה לפגום ביעילות תהליכי החיטוי המתבצעים במי הבריכה . אנשי המקצוע המתמחים בתחזוקת בריכות ממליצים על רמת PH שתהיה בין 7.2-7.6 PH , שאם לא כן פעילות הכלור המחטא את המים לא תהיה אפקטיבית . כאשר רמת ה-PH במים היא נמוכה אזי יש תופעות כמו צריבה ביניים, גירוי בעור, וירידה תלולה ומהירה ברמת הכלור המצוי במים, ואילו רמתPH גבוהה מהמותר פוגמת ביעילות תהליך החיטוי המתבצע במים ועלולה לגרום לתופעות של מים עכורים, והצטברות אבנית בבריכה. כדי לשמור על רמת PH מאוזנת יש להשתמש בחומרים שהם סודה קאוסטית המעלה את רמת הph וחומצה הידרוכלוריט המורידה את רמת ה-PH .
רמת הבסיסיות (Alkalinity Level)- הבסיסיות של המים היא מדד כמות המלחים המומסים במים, רמת הבסיסיות של המים משפיעה על תנודות רמת ה-PH של המים לכן יש לשמור על רמת בסיסיות תקינה שנעה סביב 100 מג"ל , כאשר רמת הבסיסיות תהיה מעל 200 מג"ל אנו עלולים למצוא בריכה שבה יש תנודות ברמת ה-PH, אשר יגרמו לכך שמי הבריכה יהיו עכורים. כדי לאזן את רמת הבסיסיות של בריכה יש צורך להשתמש בחומצת מלח.
קשיות המים (Total Hardness- קשיות המים נקבעת בהתאם לכמות מלחי הסידן והמגנזיום המומסים במים. מים "רכים" הם מים שבהם ריכוז המלחים הללו הוא פחות מ-50 מג"ל, ואילו מים "קשים" הם מים שבהם ריכוז המלחים הללו מגיע מעל 300 מג"ל.
כדי לשמור על ריכוז תקין של המלחים הללו בבריכות פרטיות יש לבצע מדי פעם בדיקה של קשיות המים. כאשר קשיות המים נמוכה מדי והמים הם "רכים" עלולה להתפתח תופעה שבה המים "אוכלים" את הרובה המצפה את הבריכה,הטיפול במים "רכים" מתבצע ע"י הוספת קלציום כלוריד למים, וכאשר קשיות המים גבוהה מדי והמים "קשים" מדי, עלולה להתפתח תופעה של הצטברות אבנית על משטחי הבריכה, הטיפול בתופעה מתבצע ע"י החלפה של חלק ניכר ממי הבריכה.
חומרי חיטוי בבריכה: בכל בריכה פרטית יש כימיקלים המשמשים כחומרי חיטוי וחמצון, כימיקלים אלו נועדו להתמודד מול מזהמים שונים הנמצאים במי הבריכה כמו חיידקים, פטריות, טפילים וחלקיקים אורגניים ו/או לא אורגניים . חומרי החיטוי תפקידם להשמיד את כל החיידקים והטפילים המזהמים את הבריכה, ואילו חומרי החמצון תפקידם לשרוף ולסלק את החיידקים והטפילים המושמדים . כאשר אין תהליך של שריפת המזהמים השונים שהושמדו עלול להווצר מצב שבו מי הבריכה יהיו עכורים, ויש סכנה שמי שיכנס לבריכה עלול לחלות במחלות שונות, ולכן חשוב להשתמש בחומרי החמצון ולא רק בחומרי החיטוי.
חומרים נפוצים לחיטוי וחמצון מי בריכה ביתית:
כלורינציה: ריכוז הכלור הפעיל והחופשי הנמצא במי הבריכה צריך להיות בין 0.8 - 3 מג"ל , כלור הוא חומר בסיסי ובאופן טבעי הוא מעלה את רמת ה-PH שבמים, ובהתאם לכך פוחתת פעולת החיטוי של הכלור. כאשר יש בבריכה ריכוז גבוה של כלור יהיה בבריכה ריח רע , ועלולות להתפתח תופעות של גירוי בעור וצריבה בעיניים, שאיפה של גז כלור עלולה לגרום לפגיעה במערכת הנשימה ולנזקים ממשיים בריאות. כלור הוא חומר שנוטה להתנדף במהירות בשל חשיפה לקרני השמש לכן בריכות שאינן מקורות צריכות לייצב את רמת הכלור במים ע"י תהליך כימי של הוספת חומצה ציאנורית, ושמירה על ריכוז קבוע של חומצה ציאנורית שיהיה מתחת ל-60 מג"ל.
כלור לשימוש בבריכות פרטיות יכול להגיע בכמה צורות שהן:
סודיום היפוכלוריט (Sodium Hypochlorite): זהו כלור נוזלי שיש לו ריח של אקונומיקה , והוא מכיל 10%-15% כלור זמין , החיסרון של החומר הזה הוא העובדה שהוא מאבד במשך הזמן את ריכוז הכלור הפעיל הנמצא בו.
קלציום היפוכלוריט (Calcium Hypochlorite): חומר זה מגיע בצורה של טבליות או גרגרים והוא כולל בתוכו 65% כלור זמין, כדי להשתמש בקלציום היפוכלוריט יש צורך להכניס את הגרגרים או הטבליות לתוך דלי עם מים ולשפוך את המים הללו דרך הסקימרים או דרך מיכל ההזנה (שדרכו המים חוזרים לבריכה לאחר סינון וחימום).
די-כלור (Sodium Diahloroisocyanurate): זהו כלור גרגרי הכולל בתוכו 60% כלור זמין, החומר הזה מתאפיין ביכולתו להינמס במהירות , ולכן הוא לא משפיע על רמת ה-PH של המים. כאשר הדי-כלור נמס במים הוא מייצר כלור חופשי וחומצה ציאנורית המייצבת את כמות הכלור החופשי במים.
טרי-כלור (Tri-Chloro-Isocyanuric acid): אלו הן טבליות כלור המכילות 90%כלור זמין, טרי כלור מתאפיין בכך שהוא נמס באיטיות והוא מפחית רמת ה-PH במים. כאשר הטרי כלור נמס במים הוא מייצר כלור חופשי וחומצת ציאנורית (מייצב). חשוב לבדוק את ריכוז חומצת הציאנורית על מנת למנוע תהליך כימי שבו הכלור הופך להיות כלור קשור שאינו פעיל.
חיטוי באמצעות מלח: חיטוי באמצעות מלח נחשב לחיטוי יעיל ממש כמו חיטוי באמצעות כלור, חיטוי במלח יש לו לא מעט יתרונות שהם: מרכך את המים, מפחית את הגירוי בעור ואת הצריבה בעיניים, ומצמצם את תהליך דהיית צבע השיער וצבע בגדי הים. ריכוז המלח במים צריך להיות בטווח של 3000-5000 מג"ל. מי בריכות שיש בהם מלח עוברים במערכת הסחרור תהליך של אלקטרוליזה שמפרקת את המולקולות של המלח (סודיום כלוריד) לכלור ולנתרן , ובנוסף לכך משתחררת מולקולה של מימן. לאחר מכן מולקולת המים, המימן והכלוריד מתחברים ביחד ויוצרים כלור המבצע פעולת חיטוי, ולאחר פעולת החיטוי הכלור מתחבר שוב לנתרן וחוזר להיות שוב מלח, וכל התהליך הכימי מתחיל שוב מהתחלה. הפיקוח על החיטוי באמצעות מלח מתבצע באמצעות מכשיר הנקרא מכשיר מלח, שתפקידו להתריע מפני מצב של מחסור במלח במים.
חיטוי באמצעות אוזון: האוזון הוא גז דינאמי המשמיד חיידקים ומזהמים אחרים, האוזון הוא גז שבעזרתו ניתן לבצע תהליך חיטוי וחמצון מהיר וחזק שגם משמיד את המזהמים וגם שורף אותם. החדרת האוזון למי הבריכה צריכה להתבצע כך: לאחר שהמים עוברים במערכת הסחרור, מוסיפים את האוזון למים המסוננים, ולפני שהמים נכנסים לבריכה יש להוציא את גז האוזון דרך מסנן פחם. היתרון של האוזון הוא העובדה שהוא גם חומר חיטוי וגם חומר חמצון ולכן הוא מאפשר לנו להנות ממי בריכה צלולים ונקיים.
כלורינציה מוגברת (סופר-כלורינציה): כלורינציה מוגברת הוא מעין מכת כלור שבה מוחדר למים כלור בריכוז גבוה , במטרה לחמצן את המים ולשמור על מים נקיים שלא יכללו מחלות וטפילים שונים. כאשר יש במים כמות מוגברת של כלור , הכלור מתחבר עם המזהמים השונים ומחמצן אותם וכך הוא משמיד אותם ומסלק אותם מהמים. אנשי המקצוע ממליצים לבצע "כלורינציה מוגברת" פעם בשבוע, ע"י החדרת קלציום היפוכלוריט בריכוז של 10-20 מג"ל שזה ריכוז שהוא גבוה פי שתיים מהריכוז הרגיל של הכלור. בזמן שמתבצעת מכת כלור מוגברת אין להתרחץ בבריכה.
אלגיצידים: אלגצידים הם חומרי חיטוי המבוססים על תרכובות של נחושת וכסף. אלגצידים מספקים תהליך חיטוי נוסף שמגבה את תהליך החיטוי הרגיל ומונע התפתחות של אצות על רצפת הבריכה או על קירות הבריכה, שעלולות להפוך את המים בבריכה למים עכורים.
